כל ההרדמות נופלות עלי. בן זוגי פשוט נמנע מהתעסקות עם התינוק

בקרב משפחות רבות קיימת עדיין חלוקת תפקידים בה האם היא זו שמתמודדת בעיקר עם השכבות הילדים.

אמהות רבות טוענות שבן זוגן אינו לוקח חלק מהרדמות, נמנע מהן, והן מרגישות כי הוא אינו סבלני אל התינוק.

בפועל, מרבית האבות היו שמחים לקחת חלק בהרדמות ילדיהם, אלא שמספר דברים מונעים מהם:

• לאם קל יותר לקחת על עצמה את האחריות להרדמת התינוק, מכיוון שהדבר גורם לה לסיפוק, גם אם כרוך בקושי רב עבורה.

• במקרים רבים האב חושב שלאם יש יותר יכולת להתמודד עם התינוק, מכיוון שהיא זו שהרתה, סחבה, וילדה בייסורים, מה שמקנה לה גם את זכות הראשונים לקבלת החלטות בכל הנוגע לתינוק.

• לעיתים תכופות לאב אין כלים להתמודד עם בכי וצרחות התינוק, מה שגורם לו לתחושת כישלון.

• מעצימה את תחושת הכישלון העובדה שהאם נכנסת לא פעם ולוקחת את התינוק מידי האב.

במהלך תהליכים לשיפור הרגלי שינה, כאשר האבות מקבלים כלים מאשת מקצוע בתחום- נפתח בפניהם עולם חדש, בו הם מגלים את מסוגלותם, והופכים למרדימים נלהבים, מה שמאפשר לאם להשתחרר, לצאת לבלות, לנשום אויר ולאגור כוחות מחודשים.

כאשר האם מאפשרת וסומכת, והאב אוסף הצלחות עם ילדו- הקשר ביניהם אף מתהדק, וכל בני המשפחה יוצאים מורווחים.