ביעותי לילה
בתחילת או לקראת אמצע הלילה ילדכם מתעורר משנתו, ובוכה בכי היסטרי. אתם נבהלים, קופצים מהמיטה, רצים אליו ומנסים להרגיעו, אבל הוא בוכה את הבכי קורע הלב שלו ולא מפסיק. אתם עומדים מולו חסרי אונים, ולא יודעים מה לעשות.
מה קרה לו? למה הוא בוכה ככה?
אתם מנסים לחבק אותו, ללטף, לדבר ולדובב, חלקכם אפילו צועקים עליו מחוסר אונים ולחץ, אבל הוא לא מגיב אליכם. מבטו חלול ואינו מתקשר. פתאום, אחרי דקות ארוכות של בכי וחוסר אונים- הוא נאות לשכב במיטה, ונרדם.
מה קרה לו לעזאזל? האם חלם חלום רע? האם זה היה סיוט? ולמה הוא לא נרגע? למה לא הגיב אליכם?
למחרת הדבר חוזר על עצמו, וכך גם ביום שאחרי, ואחרי...
ביעותי לילה!
ביעותי לילה הינם תופעה לא מוסברת, שנגרמת ככל הנראה מעייפות יתר.
ילדים לא מעטים חווים ביעותי לילה מגיל צעיר מאוד. בעוד ההורים מנסים להרגיע את ילדם בכל דרך אפשרית- הילד בכלל ישן!
להבדיל ממצב בו ילדכם חולם חלום רע, או עובר סיוט ומתעורר בבכי, במצב של ביעות ליילי- אין לכם מה לעשות בעניין.
כשילדכם מתעורר מחלום רע- אתם יכולים לגשת אליו, לדבר איתו, להרגיע אותו, לדובב אותו לספר מה קרה, וילדכם ישתף פעולה וידבר. בעת ביעות ליילי, כאשר ילדכם עומד ובוכה בכי קורע לב, מבטו זגוגי, ואתם לא מצליחים לגרום לו לתקשר איתכם (מצב מוכר ומלחיץ), קחו בחשבון שילדכם אינו נמצא במצב עירות, ולכן אין לו יכולת להשיב או להרגע, מה שאומר שנסיונותיכם להרגיעו נידונו לכשלון מלכתחילה. בדומה להליכה מתוך שינה, או סהרוריות, אין הדבר בשליטת הילד, ולא במודעתו. בעצם ילדכם אינו מודע למתרחש סביבו. הוא אינו מודע למאמצים שאתם משקיעים כדי להרגיעו. הוא אף עלול להיבהל מאוד אם תנסו להעירו, ופתאום ימצא את עצמו בחדר האמבטיה, או יראה את פניכם הנסערות. לכן, אם ניסיתם להרגיע את ילדכם הבוכה, ואתם רואים שהוא לחלוטין מנותק, ולא מגיב לנסיונות ההרגעה, ואם הדבר חוזר על עצמו מספר לילות, אתם יכולים להבין שמדובר בביעותי לילה.
מה בכל זאת אתם יכולים לעשות?
קחו נשימה עמוקה, והפנימו שאין לכם דרך להרגיעו, היו שם איתו, חבקו אותו, אל תנסו להעיר אותו, אל תעבירו אותו חדר, ואל תשטפו את פניו.
פשוט השתדלו להיות רגועים, וחכו שהוא יחזור לישון בעצמו.
שיהיה לילה טוב, רצוף שינה ורגוע.