אוף. מה צריך לעשות כדי שתרדם כבר?
התינוק שלכם עקשן! (איכשהו כל ההורים בטוחים שהתינוק שלהם עקשן, אבל שלכם ללא ספק העקשן מכולם! :-)
הוא משפשף עיניים ומושך באוזן, וכבר מתחיל להראות סימני עצבנות. אתם מסיימים להאכיל אותו, מחליפים לו טיטול, ועומדים להשכיבו במיטתו. עוד טרם נגע גופו במיטה, והוא מתחיל לצרוח כאחוז אמוק. אתם נבהלים, מכיוון שאיזה מן הורים תהיו אם תיתנו לילדכם לבכות? ומה השכנים יגידו? ובכלל- אתם לא מסוגלים לשמוע אותו בוכה, וגם אין לכם באמת כח לזה...
אתם מוצאים את עצמכם מרדימים אותו על הידיים בערסול, וכשאתם מנסים להניחו במיטתו- הוא שוב מתעורר בצווחות. אתם הולכים איתו למטבח- הוא ודאי עדיין רעב- ומכינים בקבוק בעזרת יד אחת בלבד, כי כבר למדתם כישורי לוליינות תודות להורותכם.
ברוך השם. התינוק אוכל 20 מ"ל ונרדם על הבקבוק. אתם מחכים עוד 3 דקות, ומנסים להחזירו למיטתו, אך כמה מפתיע- הוא שוב צורח ברגע שגופו נוגע במיטה הקרירה.
עוברים לעגלה! סוף כל סוף הוא נרדם...
סוף סוף אפשר לנוח, להתרווח על הספה שהתגעגעה אליכם, לנשום לרווחה, ולהשקיע בזוגיות הזנוחה והנשכחת.
רגע, שמעתם משהו?!
הנה הוא שוב מתחיל. הסימפוניה חוזרת...
והנה לימדתם את ילדכם שיעור לחיים:
ילדנו היקר, אם תצרח מספיק חזק ותתעקש, אם תיתן את כל מה שיש לך- אנו, הוריך, נכנע לך, ונעשה כל שביכולתנו לספק את רצונותיך- העיקר שלא תבכה ותהיה רגוע.
ואז מגיע גיל שנתיים האיום, תינוק חדש בדרך, ואתם מחליטים שילדכם מספיק גדול ומעבירים אותו למיטת נוער.
צהריים. אתם עייפים. ילדכם מפהק קלות, ואתם מבינים שהוא עייף, וזו הזדמנות מצויינת לקפוץ למיטה לשנ"צ מתוקה.
אתם משכיבים את הילד במיטתו, נושמים לרווחה, נשכבים במיטתכם, עוצמים עיניים (כי למי בכלל יש כח לחשוב על משהו אחר לעשות במיטה אחרי לילות ללא שינה?), ונרדמים... כאשר לפתע אתם מרגישים הבל נשימה חם מעל פניכם. ילדכם עומד לידכם ומתבונן בכם.
ילדכם החליט שהוא לא עייף! ילדכם מסרב לישון!
לילד שלכם יש רצון משלו, וכשהוא מחליט משהו- הוא הופך להיות מאוד עקשן!
אז מה תעשו עכשיו?
אתם מחזירים אותו למיטה, ומסבירים לו שעכשיו זמן לישון, ושהוא עייף. הוא מעווה פרצופו בכעס, משמיע טרוניה, וטוען בתוקף: "אבל אני לא עייף"! ואתם יוצאים מחדרו אל חדרכם, רק בשביל לגלות שהוא מזדנב אחריכם!
מכעיס! אתם מרגישים שזו היתה יריית הפתיחה למלחמה, אבל אתם יודעים שאם ילדכם החליט שהוא לא ישן- זו מלחמה אבודה מראש! מנגד, אתם יודעים שאם תאפשרו לו לא לישון צהריים- הוא יהיה עייף ועצבני, ויהרוס לעצמו ולשאר בני המשפחה את כל אחה"צ והערב, וחוץ מזה- גם אתם עייפים ועצבניים, וכל מה שמעניין אתכם כרגע זה להתכרבל יחד במיטה ולישון.
יעוץ קצר מאחורי דלת סגורה...
אז מה לעזאזל עושים?
את יועצת לבעלך להמשיך להתעקש ולא לותר. הוא טוען שאתם סתם הורסים לעצמכם את הצהריים, ומציע שלפחות את תשכבי לנוח.
והנה עיצה מיועצת שינה בשילוב טיפים מהדרכת הורים...
לפני הכל מחליטים! מחליטים מה חשוב לכם, ועל מה שווה לכם להתעקש, כי אם אתם לא מאמינים שצריך להלחם על זה- זה לא יעבוד.
בעצם כל מה שאני אייעץ- לא יהיה תקף, מכיוון שכשהורה רוצה שהילד שלו יבצע משהו, ולא משנה מה- הוא לפני הכל צריך להאמין שזה בסדר ולגיטימי לדרוש את זה. אם לא- הילד יקלוט מסר כפול וסותר. הוא גם ילמד שאם אתם אומרים משהו- אתם לא באמת מתכוונים אליו, ויתחיל לבדוק את הגבולות והרצינות שלכם בהמון מישורים שונים ומגוונים החל מדרישה להשאר עוד אצל החבר כאשר אתם עומדים ומחכים לו שיטרח לבוא איתכם הביתה, וכלה בשידולכם לקנות עבורו דברים ע"י השתטחויות פומביות. לכן, אם יש לי עצה חכמה לתת, היא תהיה להחליט מה בעצם אתם רוצים שיקרה לפני שאתם דורשים ממנו, במקרה זה – לפני שאתם משכיבים אותו לישון. אם אתם לא בטוחים שאתם מסוגלים להתעקש שישן, ובסוף תשברו - אל תכניסו אותו למיטה מלכתחילה, מכיוון שהמחיר של ויתור הוא גבוה יותר מחוסר השינה. המחיר יהיה שילדכם ילמד שאתם חלשים ואפשר לשבור אתכם אם הוא ישקיע עוד קצת מאמץ ויפעיל שרירים.
אם החלטתם שהוא צריך לישון- כדאי שתתעקשו, ותחזירו אותו למיטה שוב ושוב, ואל תוותרו לו עד שאכן ישן זמן שמבחינתכם מספק (לפחות חצי שעה רצופה, ורצוי שעה כדי שישלים מחזור שינה).
אם אתם מרגישים שאין לכם את הכלים כדי לעשות זאת נכון- אל תהססו לפנות אל יועצת שינה או אל מדריכת הורים, אשר תיתן לכם כלים, שיסייעו לכם ללמד את ילדכם לישון ולהציב גבולות בצורה נכונה, אשר נותנת מענה לצרכיו הרגשיים של ילדכם.